לא הרי השור כהרי המבעה

ב, א

העיקרון מובן

אדם ניסה לשדוד בנק ונתפס. התברר שהוא איים על הבנקאי עם רובה מים שנראה ממש כמו הדבר האמיתי. הוא גם טען במשפט שהוא זכאי, כי כתוב בחוק שאסור לאיים על אדם אחר עם נשק, רובה מים פחות מסוכן ואין הוכחה שגם הוא אסור.

השופט לא התרשם ופסק שבאמת אין התייחסות בחוק למקרה הזה ואין לנו הוכחה שגם רובה מים אסור, אבל המקרה הזה דומה בדיוק לשימוש בנשק אמיתי, כי הבנקאי הרי חשב שמדובר באיום אמיתי וגם זה אסור באותה מידה.

התורה מלמדת על מקרים שהמזיק חייב בהם. אין צורך לכתוב את כל האפשרויות שיש בעולם להזיק, מספיק להבין את העיקרון וממנו נלמד שגם מזיקים נוספים חייבים. אבל נזק קטן יותר צריך לכתוב שחייב, כי אולי חייב רק במקרה חמור.

על איזה מזיק קשה יותר לשמור?

המזיקים שנכתבו בתורה שונים אחד מהשני, לכל אחד יש סיבה שונה מדוע דווקא הוא יכול להזיק, מדוע הבעלים היה אמור להבין שצריך לשמור שלא יהיה כאן נזק. מלבד זה יש למזיקים גם תכונות משותפות שבגללם הם יכולים להזיק.

אי אפשר להחליט על איזה מזיק קשה יותר לשמור, האם על בעל חי שמזיק להנאתו, או על בעל חי שהזיקו מצוי, האם על אלו שיש בהם רוח חיים, או על אלו שדרכם לילך ולהזיק, או שאולי הם דווקא קשים באותה מידה. הם שונים אחד מהשני ובכל אחד מהם יש סיבה אחרת לרצון של הבהמה להזיק.

לכן אי אפשר לדעת איזה מזיק קל יותר ואיזה חמור יותר.

ובלשון הגמרא: "לא הרי השור (רגל) כהרי המבעה (שן)": לא דומה סיבת הנזק ברגל לסיבת הנזק בשן ואולי ברגל קשה יותר לשמור ו"לא הרי המבעה (שן) כהרי השור (רגל)": לא דומה סיבת הנזק בשן לסיבת הנזק ברגל ואולי בשן קשה יותר לשמור.

צריך לכתוב את כל המזיקים

בכל אחד מהמזיקים יש היגיון להגיד שדווקא בו הבעלים פושע במיוחד, יותר מבשאר המזיקים, כי דווקא בו הוא היה חייב להבין במיוחד שהולך להיות כאן נזק.

לכן התורה צריכה לכתוב את כל המזיקים האלו ואין אפשרות לכתוב חלק ונלמד מהם שהשאר אסורים, כי אולי אלו שלא כתובים קלים יותר ופטורים.